תפריט

מאיפה בא הדחף שלנו למשהו מתוק?

מאיפה בא הדחף שלנו למשהו מתוק?

בעבר הייתי אומר לעצמי באמצע היום "אני חייב נשנוש או משהו מתוק, איזה
טעים משהו לנשמה". נשנוש אחד ועוד אחד ועוד אחד, וכך הייתי אוכל בלי לשים לב
כמויות של שוקולד, ממתקים וחטיפים ממש לא בריאים.
אהבתי לאכול אוכל "לא אמיתי", שהייתי רעב היה קל יותר לחטוף משהו לא אמיתי
מאשר לשבת לאכול אוכל אמיתי כמו סלט או פירות.
על אף שידעתי שאין כמעט ערך תזונתי בממתקים ושהם סתם עתירים בקלוריות,
עדיין המשכתי לאכול אותם, כי בשבילי זה היה חלק מהנאות החיים.

אז מאיפה בא ההרגל לאכול מתוק?

כשילד מתחיל לבכות, הרבה פעמים להורה אין כוח להתמודד עם הבכי, אז הוא
נותן לו ממתק כדי להרגיע אותו. הסוכר ופעולת האכילה יוצרים תחושה נעימה.
פעולת העיכול יוצרת שחרור של הורמון מרגיע (סרטונין) ואנחנו מרגישים פחות
מתוחים. ומעבר לכך, הילד לומר שדרך בכי, הוא משיג את תשומת הלב של ההורה
שלו שבאה בצורת ממתק. עצם פעולת האכילה היא הסחת דעת, הוא כבר לא
מתעסק במה שהציק לו ונרגע.
כשהילד גדל הוא לומד שממתקים זה דבר מרגיע. נוצרת לו התניה:
ממתק = תשומת לב, או ממתק = רוגע.
כשהילד הופך לאדם מבוגר שמתמודד עם מצבים רגשיים, מה הדבר הראשון שהוא
עושה כדי שירגיע אותו?
מחפש את הממתק.
ההתניה הזאת מתחזקת במהלך השנים באמצעות פרסומות שאנחנו נחשפים
אליהן. הפרסומות מחזקות אצלנו את חיבור שאכילת חטיפים ומתוקים שווה הנאה
בחיים.
לדוגמא לאחרונה נתקלתי בפרסומת לגלידה שהסלוגן שלה היה "לכו בעקבות
התענוג". האם התענוג שלנו בחיים באמת נמצא בגלידה?

שנים שהתייחסתי לנשנושים כאל פינוקים ולא הבנתי עד כמה הם גרמו לי להרגיש
רע – כאבי בטן, עייפות, רגשי אשמה, תחושת הזנחה עצמית ואפילו בושה.
לכל אחד מאתנו יש איזה מאכל או משקה שיוצר רגשי אשמה. זה יכול להיות עוגה,
קפה, קולה, פנקייק, פיצה, צ'יפס וכו'.
אני כל חיי הייתי מכור לשוקולד. לפני שנה החלטתי להפחית בכמות. לא רציתי לחתוך
באופן מוחלט, זה היה שינוי קיצוני מדי עבורי, אז עברתי לאכול שוקולד מריר 90%. התחייבתי לעצמי ולאשתי לאכול רק 2 קוביות ביום. "אומרים שזה בריא ללב" הייתי

אומר לה (מעניין מי אלה שאומרים את זה). מכיוון ששוקולד מריר 90% היה הרבה
פחות זמין בחנויות, הייתי קונה 10 חפיסות ו"שומר בארון".
הייתי מתחיל את הבוקר בשתי קוביות. כל פעם שמשהו היה מעצבן אותי או שמשהו
לא היה מסתדר לי בעבודה,
הייתי הולך לארון ולוקח עוד שתי קוביות. ובלי לשים לב הייתי אוכל בין חצי חפיסה
לחפיסה בכל יום. זה הגיע למצב שהתביישתי בעצמי. הייתי אוכל במרפסת בסתר,
שאשתי לא תראה שאני לא עומד במילה שלי. בשנייה שהייתי מתבאס שאני לא
עומד במילה שלי, הייתי אוכל עוד 2 קוביות כדי להשקיט את עצמי. וככה נוצר לופ
של רגשי אשמה שלא הייתי יכול לצאת ממנו.
בשפה המקצועית הלופ הזה נקרא אכילה רגשית.

קרה לכם פעם שאחרי שאכלתם ארוחה, חזרתם הביתה, הסתכלתם במראה
והרגשתם רע עם עצמכם על הכמות שאכלתם ואז כדי לשנות את מצב הרוח
הלכתם למקרר והמשכתם לאכול?
אם זה קורה לכם מדי פעם אז אתם תקועים בלופ של אכילה רגשית.
שלב ראשון לצאת מהלופ הזה הוא להיות מודעים אליו.
לפני כחצי שנה התחלתי להיות מודע להרגלי אכילה שלי ופיתחתי שיטה להיגמל
משוקולד ואוכל לא בריא שעליה אני מרחיב ארוכות בסדנה הכוח לפעול.

כבר חצי שנה אני לא נוגע בדברים מתוקים. כל פעם שבא לי לפנק את עצמי אני
עושה זאת בדרכים מגוונות שלא קשורות לאוכל.
בחיים לא האמנתי שהתנזרות יכולה להיות כל כך נעימה. ברגע שנגמלתי מן ההרגל
הזה, נעלם גם המקור לתחושות הרעות והטורדניות שהציקו לי. אני מרגיש ערנות
ואנרגיה שנשארת במהלך כל היום. אני לא צריך את המעוררים המזויפים האלה
שנותנים אנרגיה לזמן קצר ומיד בעקבותיהם באה הנפילה.
עבורי הפסקה מוחלטת של אכילת שוקולד היתה הפתרון הכי יעיל. אני לא אומר
לכם מה לעשות, אני רק פותח בפניכם אפשרות. תהיו מודעים להרגלי האכילה
שלכם ושימו לב שאתם לא הולכים בעקבות התענוג.

חי שגיא

אודות חי

חי שגיא הוא יועץ עסקי שמוביל להצלחה אישית ועסקית. הוא בעלים של חברת "הכוח לפעול". השיטה שפיתח, שיטת "הכוח לפעול", מיושמת היום בקרב חברות היי טק, פיננסים, תקשורת ועוד. בעל ניסיון של מעל עשר שנים כמאמן שחקנים, במאי, מורה למשחק מול מצלמה, מנחה סדנאות ראיון טלוויזיוני ומחבר הספר "רגע אמיתי". מוביל אלפי אנשים, פוליטיקאים, אנשי תקשורת, שחקנים, אנשי עסקים ובכירים בצה"ל להוציא מעצמם את הטוב ביותר.
 

מפת הגעה